"מי אנחנו שלא נגיד תודה על זה שאנחנו בחיים?" 🙌 יש סיפורים שלא נותנים לך להישאר אותו דבר אחרי ששמעת אותם. הסיפור של דביר דנגור, בוגר נירים, הוא כזה. נער שנשר מהלימודים, עזב את הבית, הסתבך באירועי אלימות וסמים – ובחר בדרך חדשה. בנירים הוא פגש אנשים שלא ויתרו עליו. שראו אותו גם כשלא ראה את עצמו. הוא התחזק, התגייס לסיירת צנחנים והפך ללוחם שפועל מתוך שליחות עמוקה. במהלך פעילות בעזה, בזמן מלחמת חרבות ברזל, דביר נפצע באורח אנוש מטיל RPG. מאז דביר עבר חודשי אשפוז ממושכים, סדרת ניתוחים, ארבעה חודשים בשכיבה, כאבים בלתי נסבלים – והחלטה אחת מהותית: לבחור בחיים. לאחרונה דביר נפגש עם חניכי כפר הנוער נירים ושיתף אותם מהלב: "זה גיהנום. אתה רק רוצה להישאר בחיים. אבל החלטתי לראות את הטוב, להוקיר תודה על הבוקר, על החברים, על האהבה שקיבלתי". במפגש הוא דיבר על חזית שלא תמיד רואים – חזית פנימית של תודעה ובחירה: "לִהיוֹת בחזית זה לא רק להסתער קדימה. להיות בחזית זה לשאול את עצמך כל יום אם אתה יכול לעשות עוד טיפה – להתקדם, לתת מעצמך עוד קצת בשביל החבר שלך, בשביל המדינה שלנו. כי אין לזה תחליף". את דבריו הוא סיכם מול החניכים ואמר בגאווה: "האנשים שמסביבכם – אלה החברים שילכו איתכם לכל החיים. חברות שאין לה תנאי". המסע של דביר הוא תזכורת עוצמתית: גם מהמקומות הכי נמוכים – אפשר לצמוח. אפשר לבחור בחיים. (fb)

את ניר הם לא פגשו מעולם – אבל הם נושאים את שמו על החולצה, ואת דרכו בלב ♥️ בשבוע שעבר התקיימה האזכרה השנתית לניר קריצ'מן ז"ל – לוחם שייטת 13, שנפל בפעילות מבצעית לפני יותר מעשרים שנה. מאז, חייו הפכו להשראה. זכרו הפך לפעולה. ונירים – הבית שהוקם לזכרו – הפך למגדלור. ד', חניך מצוות כרמל, סיפר: "הגעתי לנירים אחרי תקופה שבה הלכתי לאיבוד. הסתבכתי עם החוק, התרחקתי ממסגרות ובעיקר מעצמי... כשהגעתי לנירים, חיפשתי מישהו שיאמין בי – כשאני כבר לא האמנתי בעצמי.... המורשת של ניר והעבר שלו מלווים אותי כל יום, להתמודד ולשאוף למקצוענות... הדרך שהותיר אחריו מאפשרת לנו למצוא את עצמנו מחדש". שחר, בוגרת מצוות גיא, שיתפה גם כן מילים מרגשות: "לא הצלחתי להיות בנורמה ונפלטתי מכל מסגרת שהייתי בה... בנירים היה לי קשה – הייתי צריכה לבנות לעצמי חיים חדשים, להתמודד עם עצמי בפעם הראשונה, עם קבוצה ועם צוות... ניר לא רק ציווה לנו את החיים – אנחנו גם מקבלים את הכלים לחיות אותם בעוצמה, באהבה, ולשנות את סיפור החיים שלנו. אני הולכת, ובתוכי יש חלק מאדם שמעולם לא פגשתי – אבל הציל את חיי". לצדם, גם דוד ואריאל – נציגי קבוצת נשר של "נירים בשכונות" – חלקו את תחושותיהם: "כל אחד מאיתנו מרגיש את השינוי והעוצמה שיש בלהיות חלק ממשפחת נירים... ניר והדס וכל משפחת קריצ'מן – אנחנו רוצים להגיד לכם תודה. לא הכרנו את ניר, אבל אנחנו יודעים שאדם שבזכותו ובשמו יש דבר כל כך גדול וחיובי בעולם – חייב להיות אדם מיוחד עם לב גדול. אנחנו זוכרים את ניר ומשתדלים להיות ראויים להיקרא על שמו, ולהמשיך את דרכו". המילים שלהם – הן הנצחה חיה. החיים שלהם – הם המשך דרכו והמורשת של ניר. יהי זכרו ברוך. (fb)